שוש תשיש
איך שמחים עקרה? דווקא מתוך ה'לא' נולדת לידה חדשה
יחודא עילאה: בקרי ובכתיב של ׳ולא נתכנו עלילות׳ ושל ׳בכל צרתם לא צר׳ מתגלה מדרגה שמעל העולמות, שבה הם אינם תופסים מקום כלל. והחידוש: דווקא ה׳לא׳ העליון הזה מוליד את השראת ה׳ בתוך העולם, ביחודא תתאה.
מה נשתנה
למה דווקא 'מכל הלילות'? הרי גם ביום אין מטבילין!
יחודא עילאה: הטיבול הראשון: כשההשגה מעמיקה עד שברק החכמה מאיר בכל פרט של הבינה, השכל והמחשבה מתאחדים עם אלוקות ממש. ובליל הסדר מתגלה יחוד זה גם למעלה, אור אין סוף בספירות דאצילות דרך או״א.
ואתה ברחמיך הרבים
למה נר חנוכה דווקא משמאל? ומי באמת האויב שלנו?
יחודא עילאה: מבט מלמעלה, כפי שה׳ ״יודע״ את העולם: הוא לבדו היש האמיתי, וכל הנבראים כאין ואפס לפניו. מבט זה מתבטא ב״שמע ישראל״, ובעבודה הוא ״ביטול במציאות״. ובספירות, החכמה היא דעת עליון לגבי הבינה.
כימי צאתך
דווקא הנס שאף אחד לא שם לב אליו הוא הגבוה מכולם
יחודא עילאה: ההתבוננות ש״כולא קמיה כלא חשיב״ מבטלת את כל האישיות, כמו נס שמשדד את הטבע. אך כיוון שהיא נובעת מהשגה, ענוות משה ״נופלת״ מול עבודת הגלות. ובכל זאת, בלעדיה הנפלאות לא יהיו גלויות, ״אראנו״.