ג' קוין

עשרת הספירות מתחלקות לשלשה קווין – היינו צורות הנהגה של הקב"ה את העולם:

קו ימין – קו החסד ('ימין מקרבת'); קו השמאל – קו הגבורה ('שמאל דוחה'); קו האמצעי – קו התפארת, הכולל את שני הקווים האחרים וממזג אותם להנהגה מאוחדת ('שיתף עימו מידת הרחמים' – פנימיות התפארת, וראה גם בערך 'תפארת')^כד.

בנוסף, ג' הקוין מבטאים גם את המעלה, מטה, והחיבור ביניהם:

או בלשון הזהר (בפתח אליהו): "חד אריך" – היינו קו החסד, שנוהג ב'אריכות אפיים' והתפשטות 'ארוכה' (מתפשט מלמעלה למטה); "וחד קציר" – היינו קו הגבורה, שאינו מתפשט ונוהג ב'קוצר רוח', בדין (מתכנס, ממטה למעלה); "וחד בינוני" – קו האמצע, שנמצא בין 2 הקוים ומאחד אותם (וכן חיבור אמיתי בין המעלה והמטה, שכן בשרש – אצל ה' – הכל אחד, וראה בערך 'קו האמצעי').

לעתים רבות מובא בחסידות הקבלת 'ג' הקווים' – נטיות והנהגות אלו – לעבודת ה' שלנו, ב"תורה עבודה וגמילות חסדים":

'גמילות חסדים' באה מכח מדת החסד (קו ימין) שבנפש – כפשוטו; 'עבודה' – תפילה ("איזוהי עבודה שבלב כו'") באה מכח הגבורה (קו שמאל) שבנפש, שכן בתפילה האדם כובש ומתגבר על פעולת כל כחותיו ופונה רק אל ה'. גם צריך המון גבורה כדי להצליח להתפלל, כדברי הזהר "שעת צלותא שעת קרבא"; 'תורה' – הינה כנגד ספירת התפארת (קו האמצע) משום שבתורה ישנו פאר מאד גדול, הבא מריבוי הגוונים, השיטות והמבטים האלוקיים על העולם.

קו האמצעי – "הבריח התיכון"

הקו האמצעי, כאמור, הוא הקו הכולל ומאחד את שני הקווים האחרים – ימין ושמאל, ומחבר ביניהם. לפיכך בקבלה וחסידות הוא נקרא 'הבריח (אותיות יחבר) התיכון' ש'מבריח מן הקצה (הימני) אל הקצה (השמאלי)'.

אמנם, כחו של הקו האמצעי לאחד את ההפכים של ימין ושמאל – חסד וגבורה – נובע משרשו הנעלה משניהם בו הקב"ה 'נושא הפכים' גמורים כאחד.

על כן מתבאר בחסידות כי ה'קו האמצעי', 'הבריח התיכון', מחבר גם בין הקצה העליון – ספירת הכתר, לקצה התחתון – ספירת המלכות [כך גם ניתן לראות בכך שגם הכתר וגם המלכות משתייכות לקו האמצעי דיקא]. והיינו שמחבר מהמקום הכי עליון עד תחתית העולם הזה הגשמי.