סגולה לבנים

מאמר

המאמר המקורי מובא בחוברת בצילום מתוך הספר

מאמר מבואר

כ-3 דקות קריאה

מאמר סגולה לבנים

מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים מבואר

במאמר אדמו"ר הזקן מבאר סגולה להולדת בנים. בשביל להבין כיצד ניתן לפעול הולדה (גשמית) בכח רוחני, עלינו להבין מהי הולדה ברוחניות – בעבודת ה'.

ה'ילדים' של האדם ברוחניות הן המדות הנולדות בלב האדם, שבכללות הן: אהבה – בן ("זכר חסדו"); ויראה – בת ("אשה יראת הוי'").¹ גם ברוחניות ישנה מציאות שאדם אינו מוליד חלילה, והיינו כאשר אין לאדם אהבה ויראה שנולדו-התגלו בנפש בפועל – כך שאינו מרגיש את אהבתו ויראתו מפני ה'. [אמנם, ודאי שכל יהודי מצד עצם נשמתו אוהב את ה' וירא ממנו – ועל כן אומר אדמו"ר הזקן שהן רק 'בכח' ולא בפועל, ולא שאינן קיימות חלילה.]² אדם כזה צריך גם הוא עצה כיצד להוליד זרע של קיימא – מדות אלוקיות בהתגלות בלב.

במדרש מובא מעשה מופלא של פקידת זוג בזרע של קימא:

היה היו זוג יקר שלא היו להם ילדים. לפי פשט ההלכה על האדם לגרש את אשתו אם לא היו להם ילדים עשר שנים. בא האיש לפני רבי שמעון בר יוחאי ושח לו צערו. אמר לו רשב"י: "כשם שהלקוחין [-החתונה] שלך הי' בשמחה כמ"כ עכשיו גם ההיפוך [-גירושין] יהי' בשמחה ובמשתה". וכך עשה – סעודה ושמחה גדולה כשמחת הנישואין.

מתוך השמחה, אמר האיש לאשתו העתידה לגרש ממנו: "קחי לך את החפץ הכי חביב לך – ולכי לביתך (-ניפרד)". מה עשתה האשה? השקתה אותו יין עד שנרדם על מטתו, ולקחה מטתו לביתה...

כשהתעורר האיש בבית האשה שאל: "מה הולך פה?!" אמרה לו: "אמרת לי לקחת את הדבר הכי חביב לי, ואין לי שום דבר חביב בעולם כמוך!". ובזכות אהבתה הגדולה – זכו אותו זוג לבנים. פלאי פלאות. אם כך פעלה האשה הולדה בגשמיות, כך גם אנו – כנסת ישראל, האשה והרעיה של הקב"ה – יכולים לפעול הולדה בנפש:

עלינו כביכול 'לשכר' את הקב"ה מרוב שמחה ולגלות לו את פנימיות לבבנו – אנו רוצים רק אותך, ולוקחים רק אותך. זאת מתרחש כאשר אנו מקיימים את המצוות של הקב"ה מתוך שמחה – כך שמתגלה פנימיות הלב שלנו, ה'אהבה המסותרת'. זהו "יין הרקח" בו הרעיה (כנסת ישראל) משקה את הדוד (הקב"ה), "מעסיס רימוני":³

הרמון מבטא מה ש"אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון". אמנם, המצוות שלנו⁴ – גם פושעי ישראל – הן יכולות להיראות 'מלוכלכות' בכל מיני פניות ואינטרסים שונים, כך שאינן מלאות אך ורק ברצון בה' יתברך...

אך למרות זאת, אנו 'משקים' כביכול את הקב"ה מ"עסיס רימוני" הוא המשקה ה'עסיסי' שמוציאים מגרעיני הרימון – המצוות – והוא נקודת הלב שלנו. כאשר 'סוחטים' את המיץ של היהודי, של קיום המצוות שלו – מגלים שאנחנו רוצים אך ורק את ה' יתברך! פנימיות הלב המניעה אותנו לקיים את כל המצוות היא באמת הרצון הפנימי שלנו אך ורק בה' יתברך בעצמו.⁵ כאשר אנו שמחים בקיום המצוות – אנחנו מגלים וחושפים את הרצון המופלא שלנו, "אנא נסיב מלכא"!

כאשר אנו בקיום המצוות אומרים לקב"ה שזו הפנימיות שלנו – אנחנו רוצים אך ורק אותו יתברך – כך אנו ממשיכים אותו פה למטה וגורמים לו 'להוליד' בנפש שלנו אהבה ויראה.

הרצון אך ורק בה' יתברך הוא שאומר דוד המלך "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ". הקב"ה ברא את כל העולם – "את השמים ואת הארץ" – "בשביל ישראל שנקראו ראשית". 'שמים' היינו גן עדן העליון המיועד לנשמות ישראל, וה'ארץ' היא גן עדן התחתון שמיועד גם הוא לנשמות ישראל.

כאשר אנו אומרים "מי לי בשמים וכו'" הכונה היא ש"מי לי" – אין לי מי לחפש, "בשמים" – בתענוג הגדול של גן עדן העליון, וכן כל מה שהוא "עמך" – נוסף על גביך ואינו מבטא את האחדות שלך, אין לי שום עניין בו. כמו האשה בסיפור המופלא שרוצה אך ורק את בעלה, "החפץ החביב לי ביותר" – כך אנחנו רוצים אך ורק את ה' יתברך ממש.

ובאמת, היכולת שלנו להיות רק עם ה' יתברך זו מתנה גדולה מהקב"ה (שהרי "כולא קמיה כלא חשיב" ו"לית מחשבה תפיסא ביה כלל"). כך נדרש גם מה שאנו אומרים בתפילות המועדים "ותתן לנו הוי' אלוקינו (מועדים לשמחה וכו')" – נתת לנו במתנה את שאתה – "הוי'" – תהיה "אלוקינו" - תייחד שמך עלינו, ואתה היחיד שממלא לנו את המציאות.⁶ ולכן "לא חפצתי בארץ", כי לחוש נפרד מהאחדות – לא להיות עם ה' לבד, אין לי בכך שום חפץ ורצון.

כאשר האדם כך הוא בעבודתו – אינו רוצה שום דבר חוץ מה', אזי הוא יכול להפך את העולם המכוסה ולגרום לו להוולד-להתגלות, כך שיהיה לו בנים. בנים בנפש, אהבה ויראה - וממילא בנים גם בגשמיות.

הסבה לכך היא, שמכיוון שה' אחד – גם עולמו אחד. כך, שכל צער וצרה שיש פה בגשמיות בעולם היא חלק [-'שיקוף'] מהחסרון הרוחני (ולא שהקשיים הגשמיים מנותקים מהחסרונות הרוחניים).

כאשר לזוג אין בנים, זהו סימן לכך שה'זוג' של החתן והכלה, ה' ורעיתו (כנסת ישראל ונשמות ישראל) גם אינם מולידים; על מנת לפעול הולדה בשיקוף הדוד והרעיה בעולמינו בהולדה בגשמיות - על האשה (כנסת ישראל וכל יהודי השייך לה) לגלות שכל רצונה וחפצה הוא אך ורק בדודה, בה' יתברך.

נקודה למחשבה

כדקה של קריאה

בעולמינו המופלא - אנחנו נפגשים עם הרבה מחסומים, קשיים וכאבים, שעלינו להתמודד ולעבור אותם. כל אחד והקושי שלו, אם זה לתקשר עם הסביבה, אם זה להתחתן ואם זה גם פשוט לקום בבוקר...

אפשר לבא ולהתמודד בכלי העולם־הזה (ואכן ה' רוצה שנפעל גם במישור שלנו), אך בחסידות מלמדים אותנו משמעות פנימית יותר:

"ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו (תהלים ח). הנה ידוע, כי כל מה שחסר לאדם הן ברוחני הן בגשמי, החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלקים. וזהו ותחסרהו, בודאי מעט מאלקים, היינו החסרון בודאי מאלקים, היינו בהשכינה..." (ליקוטי מוהר"ן א, פט)

כל חסרון שיש אצל יהודי – מבטא 'חסרון' כביכול בהתגלות האלוקות לעולם ('שכינה'). במאמר שלנו נקודה זו מקבלת ביאור מיוחד ועמוק (מלבד זאת שכל כולו משקף נקודה זו.)...

"ה' אחד ושמו אחד" – ה' האחד והיחיד "ממלא כל עלמין" ו"סובב כל עלמין" ומחיה את כל העולמות. כך, שכל חסרון שיש אצלנו למטה הוא אחד עם העולמות העליונים ושמשקף איזה חסרון בהם.

ואם כן, עלינו לפנות לתיקון השכינה, לתיקון הפגם הרוחני שלנו.⁷ בכך אנחנו זוכים למתנה נוספת – חיינו נעשים אחד בקשר עם ה'. אותו 'פיצול' יסודי העומד בתשתית החיים נמתק – וכל החיים נהיים מקשה אחת של קשר חי, מגוון ומרתק עם "מלך יחיד חי העולמים".