דבקות
14 מאמרים עם התגית "דבקות"
אחת דבר א-להים
אם ה' התחיל וה' גומר – על מה בעצם מגיע לי שכר?
דבקות: עיקר השכר אינו נהרות האפרסמון אלא הדבקות האלוקית, ״מה שעדיין עין לא ראתה״, והנהרות הם רק ההכנה אליה. ומי שחי ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״ זוכה, מידה כנגד מידה, לחזות פנים בפנים בלי בושה.
גדולה הכנסת אורחים
ה' בא לבקר, ואברהם רץ לארח ערבים עוברי דרך?!
דבקות: גם הדבקות הנעלית ביותר, של אדמו״ר הזקן ב״עמך לא חפצתי בארץ״ ושל אברהם מול גילוי שער החמישים, אינה הפסגה. החידוש: לנתק את עצמך ממנה כדי להיטיב עם יהודי גדול יותר מהדבקות עצמה.
ענין ההקפות
התורה מאירה רק מכם, ואז היא מאירה אתכם בכפליים
דבקות: הדבקות העילאית של יום כיפור ושל כל מצוות תשרי היא שהאירה את התורה. ובהקפות, כשאוחזים בספר, שואבים ממנו כוח לשמור את כל חלקי התורה מתוך חיבור אמיתי ודבקות עצומה בנותן התורה.
מן המצר
איך מנצחים את היצר בלי להילחם בו כשווה בין שווים?
דבקות: ה׳ זוכר אותנו כמו שהוא זוכר את שמו: לא כדבר זר, אלא כחלק ממנו. הדבקות האמיתית היא להתייחד עם שמו שקדם לעולם, מקום שמעל הגשמיות, ומשם כל ניסיון נראה אחרת לגמרי.
זכור את אשר עשה לך עמלק
למה דוד חטא פעמיים ונשאר מלך, ושאול פעם אחת והודח?
דבקות: התכלית אינה להשיג השגות גדולות, אלא להידבק דווקא במה שאינו מושג. כמו שער החמישים שנעלם ממשה ומחיה את מ״ט השערים, כל מה שמבינים הוא רק ׳כסא׳ להתקשרות באין־סוף.
דבר אל בני ישראל
האם ה' באמת צריך את התרומה שלנו? תלוי איך נותנים.
דבקות: מי שקולט שאפילו הבריה העליונה אינה משיגה טיפה מגדולת ה׳, נפשו צמאה להידבק באורו בכל רמ״ח אבריו. והדבקות עוברת דרך התורה והמצוות, שבהן נעלם רצונו, והוא ורצונו אחד.
דער פרומער וארא
למה הנשמה ירדה לעולם במסלול שנועד מראש לכישלון?
דבקות: התכלית היא ״לאשתאבא בגופא דמלכא״, להיבלע בה׳ כרעיון שנקלט בנפש עד שנעשה עמה אחד. הדרך: לבושי תורה ומצוות בשלמות, ובמקום שחסר, צעקה ״ממעמקים״ שמושכת את הנפש לדבקה בו בחילא סגי.
חכלילי עינים מיין
מה קורה כשהאהבה לה' גדולה מדי בשביל הלב?
דבקות: כשמתעצמים עם האהבה רבה מגיעים לדבקות כה גדולה שהיא יוצאת מן הלב אל מבט הדדי: עינינו אל ה׳ ועין ה׳ אלינו, כזוג יונים המביטות זו בזו בלי הפסק. ובסוף הדרך, ״חכלילי״, שייכות ממשית אליו.
ענין חודש כסלו
מה באמת ניצח את היוונים: חרב הגיבורים או תשוקת הכליות?
דבקות: לא הלבנה המלאה ולא הנעלמת, אלא הירח בחידושו, המואר במקצת ומשתוקק לעוד, הוא הציור השלם לדבקות שיש בה תשוקה. ובאותו כוח נשארו בנימין ויהודה דבוקים במלכות בית דוד ובמקדש.
תנא דבי רבי ישמעאל
דווקא כשאין לנו אור משלנו, אפשר לפגוש את ה' פנים בפנים
דבקות: כשאנו מכירים כמה אנו זקוקים לה׳ ומשתוקקים להידבק בו, מתעוררת כביכול גם תשוקתו לדבק בנו, עד אחדות גמורה. בקידוש לבנה ובלימוד לשמה זוכה בעל לב זך לטעום תענוג זה – ״מתרפקת על דודה״.
והיה עקב תשמעון
דווקא המצוות שאנחנו דשים בעקבינו הן שבונות אותנו?
דבקות: הדבקות נבנית כאן דרך ההידמות: המרחם על הבריות ׳נדבק׳ במידות ה׳ ונעשה בעצמו ׳ספיר׳ ומואר בהן. הצדיק עושה מצוות מתוך התקשרות פנימית, ולכן כבר בשעת המעשה טועם את מתיקותן.
בהעלותך את הנרות
המצוות מחכות לך: בלי אהבה ויראה הן לא ממריאות
דבקות: המעלה שעליה עמד הכהן בשעת ההדלקה רומזת שגם הוא עצמו צריך לעלות. הנרות מאירים כשהאדם מכניס לתוך המצווה את כל רצונו להידבק בה׳, וכפי מידת התבטלותו כך היא מתקבלת למעלה.
והדרת פני זקן
איך אפשר להיות דבוק בה' גם כשלא לומדים?
דבקות: איך נשארים קשורים לה׳ גם בשעות האוכל והעבודה? כאן מתגלה סוד פשוט ועמוק: מי שקונה במוחו זיכרון של תורה, ה׳ שוכן בקרבו תמיד, כי הקב״ה והתורה אחד – והתורה ממשיכה לחיות בנפשו גם כשהיא מוסתרת.
איתא בזהר
איך הופכים 'מה' ל'מאה'? אל״ף אחת שמשנה את כל הנפש
דבקות: מאה הברכות הן המשכות, כמו ׳להבריך׳, של אלופו של עולם לתוך כל עשרת כוחות הנפש הכלולים זה מזה. בסוף הדרך האדם כולו נעשה מרכבה, ומתקיים בו ׳והיה ברכה׳.