ענין שובבי"ם

מאמר

המאמר המקורי מובא בחוברת בצילום מתוך הספר

מאמר מבואר

כ-4 דקות קריאה

"ענין שובבי"ם"

(מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים פרשת וארא)

פתיחה

ידוע מהמקובלים כי הימים שבהם קוראים את הפרשיות שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים, הם ימים מסוגלים לתיקון פגם הברית. וימים אלו נקראים בר"ת 'שובבי"ם'.

הטעם הפשוט לכך הוא שבימים אלו קוראים את פרשיות השעבוד של עם ישראל במצרים, ויציאת מצרים עד לקבלת התורה (וקיום משפטיה, בפרשת משפטים). לכן הם זמן של יציאה מהרע.

כשה' מתגלה אל משה בסנה, משה שואל אותו: "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם א-להי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם?" ועל זה עונה לו ה' שיאמר: "אהיה אשר אהיה". ולכאורה שאלת משה רבינו היא איך בני ישראל ידעו שבאמת ה' דיבר איתו (ולא אלוהים אחרים).

וגם מדוע לא אמר את שם הוי"ה, שהוא שם העצם של ה'. כדי לענות על השאלות וגם כדי להבין מהם ימי השובבי"ם, נבאר מהי הדרך האמיתית בעבודת ה':

האם אני רוצה רע?

כדי לעבוד את ה' באמת, צריך להבין ולדעת האם אני עושה את רצון ה'. אם אני אסתכל באמת על עצמי אני יראה שכל הזמן אני חושב, מרגיש ונוטה אך ורק לדברים שליליים.¹ הנטייה הטבעית שלנו לתאוות נקראת 'מיצר', מקום צר ודחוק, ללא יכולת להסתכל מעבר למציאות שלי.

לא להיות מתוסכל..

אבל למה באמת אני נוטה לרע? בגלל הגוף. הגוף הוא בוודאי מעוניין בעצמו בלבד. הוא רוצה רק דברים שממלאים ומספקים אותו. כשאני מבין שהרע הוא חלק מהותי מהתודעה של הגוף שלי (שרוצה להתפתח) אז אני לא מתוסכל ועצוב מכך, כי אני לא מצפה למשהו אחר. אלא ש..

יש בי 'חלק אלקה ממעל'

אלא שיש אצלי גם נפש אלוקית! "חלק אלקה ממעל"², והיא שוכנת אצלי בגוף וממילא אני יכול להתחבר אליה, וביחד איתה לעשות טוב. אבל איך אני יכול לזהות את ה'חלק אלקה' שבי?

הנפש האלהית מופיעה אצלי בלב, מתי שאני רוצה את התורה והמצוות אך אני לא מבין מדוע (שהרי איני מבין כלל את התורה והמצוות). רצון זה לא נובע מדברים מיוחדים שעשיתי למען ה', או בגלל שאני חכם במיוחד ומשיג את מעלת התורה והמצוות, אלא שיש לי 'חלק אלקה' שהוא חושק להידבק בשורשו – בה'.

לסיכום: כדי לעבוד את ה' באמת, צריך להתבונן בכך שמצדי אני בוודאי לא רוצה לעשות את רצון ה', ואף לעשות טוב אמיתי. ההבנה הזאת גורמת לי לא 'להתפעל' ולהתעצב ממעשי ונטיותיי לדברים לא טובים (חטאים), מכיוון שזה הדבר הטבעי עבור הגוף. אבל ה' ברחמיו העצומים שם בי נפש אלוקית שהיא 'חלק אלקה ממעל' והיא זאת שגורמת לי לרצות לעשות דברים טובים בעבור ה' באמת.

אהבה למעלה מטעם והסבר

ההתבוננות בכך שכל הטוב שלי מגיע בלי הסבר ובלי הבנה מדוע אני רוצה את ה', תעורר גם אצל ה' את האהבה העצמית שלו לעם ישראל. על אף שמצד הסברא והמציאות כביכול אין סיבה לאהוב אותנו, למרות זאת הוא יאהב אותנו, בלי טעם. האהבה הזאת היא הרבה יותר גדולה מאשר האהבה על פי ה'טעם ודעת' כי זאת אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה ונתינה שאי אפשר להפסיקם. זה מה שכתוב בספר דברים³ "לא מרברכם מכל העמים חשק ה' בכם" וכן "לא בצדקתיך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם", ה' אוהב אותנו ללא כל סיבה.

אם עם ישראל היו אוהבים את ה' בגלל דברים מובנים, ובגלל סיבה מוסברת, אז גם ה' היה אוהב את ישראל רק בגלל סיבות מסוימות ומעלות של עם ישראל, כי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" – כמו מה שאתה מרגיש כלפי מי שמולך, ככה הוא מרגיש כלפיך. לכן גם ה' כביכול היה אוהב אותנו אהבה שתלויה בדבר שיכולה להתבטל...

(אמנם מכך שאהבת ה' אלינו לא תלויה בשום דבר כמו שראינו בפסוקים אפשר ללמוד שאהבת הנפש האלוקית חלק אלקה ממעל לה' גם היא ללא סיבה ואינה תלויה בדבר).

אהבה זאת שה' מגלה כלפינו שאינה תלויה בדבר, נקראת 'אלקי אברהם', כי אברהם מסמל את האהבה העזה ללא גבולות שאינה נובעת מהבנה והסבר כלשהו. (כמו שאברהם ביקש מה': "לו ישמעאל יחיה לפניך" מחמת האהבה שלו שמתפשטת על הכל ללא הבדלה לוגית).

פקידה למעלה מזכירה

'פקידה' משמעותה שאני קשור למישהו ללא סיבה הגיונית כמו אהבה מוסברת שיש לי אליו או מפני שאני זוכר אותו אלא מפני שאני רוצה בו בלי הבנה מדוע. לכן כשה' אומר למשה להגיד לבני ישראל שהוא גואל אותם הוא אומר לו "פקד פקדתי" ה' רוצה לגאול את עם ישראל ללא סיבה והסבר מדוע.⁴

יוסף העביר מסורת ⁵בבני ישראל, שכשיבוא הגואל הוא יאמר בשם ה' "פקד פקדתי" דוקא בלשון פקידה.

בגלל המסורת עם ישראל ידעו שהגאולה תיהיה בדרך של 'פקידה', ובאהבת ה' אותנו למעלה מטעם ודעת, למעלה מהבנה.⁶ לכן רק כשמשה אמר שהגאולה תהיה בדרך של 'אלקי אברהם' – אהבת ה' אותנו בלי הסברים, רק אז האמינו לו שהוא הגואל.

שם אהי"ה ושם הוי"ה

זאת הסיבה שה' הזדהה בשם 'אהי"ה' ולא בשם 'הוי"ה': שם הוי"ה הוא הגילוי שה' מהווה את העולם 'על דעת' זה שכל המציאות בטילה אליו ואין לה קיום עצמאי ה' הוא השורש של הכל; אמנם שם אהי"ה הוא מלשון 'אהי"ה שם בהמשך'.. לשון עתיד, זהו הגילוי של מה שאני רוצה ושואף שיהיה בעתיד. לכן שם אהי"ה רומז לכך שה' רוצה בנו, 'אהי"ה גואל את ישראל' ה' רוצה אותנו בפני עצמנו, אנחנו 'החלום' שלו. לכן זה הגילוי הכי עצמי של ה', שממנו נמשכת האבה העצמית של ה' לעם ישראל.

תיקון לפגם הברית

כאשר הקשר שלנו עם ה' ישאר תמיד ללא הסבר (אהבה שאינה תלויה בדבר) לא נוכל להתנתק מה' אף פעם, שהרי זה לא תלוי בדעתינו. לכן שום חסרון ופגם שלנו לא יוכל לנתק אותנו מה' וכך לא נצטרך לעשות תשובה – שתפקידה היא להשיב אותנו אל השורש שלנו (שהרי הקשר עם ה' כבר לא תלוי גם בזה שה' הוא השורש שלנו וממילא לא מתנתקים מהשורש ולא שבים אליו.)...

עיקר מה שגורם לאדם להתנתק משורשו ומצריך אותו לעשות תשובה זה פגם הברית,⁷ בו האדם מנסה להשיג ולגלות את הקשר הלא מוסבר והעלום⁸, וכך מאבד אותו. אמנם אם אני יודע שכל מה שאני מבין ותופס זה לא הקשר עם ה' אלא רק הבהמיות שלי, ולקשר עם ה' אין שום הסבר – הוא לא 'שייך' לי, אין אפשרות להתנתק מה'.

נקודה למחשבה

כדקה של קריאה

• כל החיים אני רק רוצה להיות טוב. לעשות טוב עם אחרים, ולעשות טוב לה'. אבל זה לא תמיד כל-כך הולך, לפעמים אני מצליח ולפעמים לא. אבל אולי ההחלטה שלי שאני רוצה לעשות טוב, והציור שלי על עצמי – כעושה טוב, הוא דווקא גורם לי לא להכיר את הטוב... במאמר שלנו אנחנו לומדים שבאמת צריך לחפש את הטוב מחוץ לנו. אני שקוע בעצמי לגמרי, ולכן אין לי באמת אפשרות להסתכל 'החוצה', ולראות את האדם השני שמולי כדי להטיב איתו. ממילא כל טוב שאני עושה זה אך ורק כי הוא לטובתי.. ויש לי איזה אינטרס בטוב הזה. זה אומנם נשמע קיצוני, אבל כשנבין שהטוב מגיע מה', שהוא תכלית הטוב, אז נוכל להתפנות להקשבה לטוב האמיתי הנדרש מאיתנו, והדבר ימלא אותנו בשמחה עצומה ובסיפוק אמיתי וחיובי! • למי אני הכי מתגעגע? למי שאני הכי אוהב אבל הוא לא איתי. ככה גם הגעגועים שלנו לה' (הרעותא דליבא) והגעגועים של ה' אלינו, מגיעים מהמקום הכי עצמי, אבל עם ריחוק. לא מתוך הכרה והסברה בטעם ודעת, אלא מתוך שככה זה. ה' אב הרחמן שם בנו נשמה – נפש אלהית, שלה יש קשב תדיר לתדר הנסתר הזה – המתגעגע, וכשלא נפגשים אז רק מתגעגעים..