גדולה הכנסת אורחים
ה' בא לבקר, ואברהם רץ לארח ערבים עוברי דרך?!
בירורים: בחתימה מתגלה עוד זווית: העבודה במעשה בפועל לאורך השנה מקבצת את ניצוצות הקדושה ש׳נדחו בקצה השמים׳, כעין הכנסת אורחים רוחנית, עד שבשופר הגדול ״ובאו האובדים... והנדחים״ להשתחוות לה׳.
אך בעשור
למה הנשמה בכלל נשארת בגוף, ומה יום כיפור מגלה לה?
בירורים: מאז עץ הדעת הכל מעורבב ב׳אילנא דספיקא׳, בין התכלית האלוקית של כל דבר לתועלת האישית. האכילה מבררת: הטוב נכלל באדם והפסולת נדחית. במדרגת החכמה אין פסולת כלל, כריח גן עדן שעלה מבגדי יעקב.
ושב ה׳
כשאתה חוזר בתשובה, גם הקב"ה כביכול עושה תשובה
בירורים: אנחנו כללות ניצוצות הקודש, ומבררים אותם בתפילה, בתורה ובמעשים – דורון חביב מאוד לה׳. וכשזה נראה גדול מדי, לומדים מאבן רבי חנינא בן דוסא: רק לסתת ולשים יד, והקב״ה מעלה לירושלים.
כי תצא למלחמה
גם לימוד תורה באלול הוא תשובה, ואפילו בלי מלחמה
בירורים: שני אופנים לברר את היצר: במלחמה, כלומר בתפילה, מלמטה למעלה, כשאני מפגיש את משיכותיי עם ה׳; ובשלום, כלומר בתורה, מלמעלה למטה, שמראה לכל כוח את מקומו האלוקי. ימי חיינו קצובים לפי הניצוצות שעלינו להעלות.
אזמרה
חפש בו מעט טוב, והרשע כבר איננו במקומו
בירורים: בירור הטוב מן הרע מקבל כאן צורה של מוזיקה: כמו המנגן שעובר על המיתרים ומלקט ״רוח טובה מן הרוח נכאה״, כך כל ליקוט נקודה טובה מתוך הפסולת שבנו נעשה ניגון של קדושה.
וידבר משה אל ראשי המטות
גם הדבר המכוער ביותר שראית נברא כדי לקרב אותך לה'
בירורים: כל בריה שחולפת במחשבה, גם המכוערת והשפלה ביותר, מחכה שנתעורר ממנה ליראה, לאהבה או להתפעלות מגדולת ה׳. כך מעלים אותה אל שורשה, ״כולם בחכמה אתבררירו״, ומשם נשפעת טובה וברכה לעולם.
מה טובו
דווקא הימים האפורים, בלי התרגשות, שומרים על השכינה שבתוכנו
בירורים: הנפש פוגשת את נוגה המעורבת, ובכל כיבוש יצר היא מחלצת ניצוצות שנפלו בשבירת הכלים ובחטא אדם הראשון. לכן הפרה האדומה נעשית מחוץ לשלוש המחנות: תפקידה לברר את מה שמחוץ לקדושה, לא להוסיף קודש בפנים.
אך בגורל
למה הנשמה לא יכולה פשוט לשבת בשקט? זו לא גלות, זו שליחות!
בירורים: למה שרו על הבאר רק בסוף ארבעים שנה? כי דור המדבר, נשמות דעולם המחשבה, לא עסק בבירור הגשמיות. העילוי של ״מים חיים״ בא רק מבירור דברים גשמיים, וזה כל עניינה של ארץ ישראל.
שלח לך אנשים
האם אפשר להיות צדיק גדול ולפחד מהעולם הזה?
בירורים: המברר חייב להתלבש בלבוש המתברר, ושם מ״ה מוצא בכל דבר את נקודת הביטול. המרגלים חשבו שתוקף היש של שבעת העממים אינו בר־בירור. כלב עונה: ׳עלה נעלה׳, אל היחוד שחודר עד הטבע.
וספרתם לכם
איך מאירים גם את הבהמה שבתוכנו לפני מתן תורה?
בירורים: ״שעורה, שעור ה׳״: מה שאנו מבררים למטה במצוות שבחומר עולה ונבלע ב״בהמה רבה״, כמו שעורים הנבלעים בבהמה. הכהן, החסד העליון, מניף את העומר ומעלה את הבירורים עוד יותר, ״לפני הוי״ה״.
אלה החוקים
מה אם הקללות שבפרשה הן בעצם הברכה הגדולה ביותר?
בירורים: לא הכול מתברר: עשו, רע גמור, נדחה בביטוש חד. אחר כך מתחיל הבירור של ״ואכלה מצידי״, צידת הניצוצות שבגוף ובנפש החיונית. ובחיים: לקחת מהעולם רק מה שמקשר לה׳, ולשאול שוב ושוב אם חזרתי להיות כנוע.
קדושים תהיו
וכי עלה על הדעת שנהיה קדושים כמו ה' עצמו?
בירורים: אין דבר בעולם לבטלה: הל״ט מלאכות נועדו לתקן את המדרגות התחתונות. ובעיקר האהבה והיראה שנפלו אל התאווה והפחד הגשמי. ״אהבה דנחית מדריגה קרי ביה וימת״, ורק כשמקשרים אותה לשורשה היא חוזרת לחיים.
ויהי בשלח פרעה
למה ה' מוביל דווקא את מי שהוא אוהב בדרך הארוכה?
בירורים: אור שניתן מלמעלה בלי עבודה מאיר ונעלם. רק בירור עצמי הופך אותו לקנין ״יגיע כפיו״: ה׳ מוביל דרך המדבר, ״סופא דדרגין״. בשבעת הימים מבררים את שבע המידות, ובשבעת השבועות עד ״מזוקק שבעתים״.
קחו מאתכם
האם בשר ודם יכול באמת לתרום משהו לבורא העולם?
בירורים: ספירת העומר נגלית כמסע בירור: מ״ט ימים כנגד שבע מידות הנפש הבהמית, שכל אחת כלולה משבע. בכל יום הארת ׳היום׳, שמעל המידות, ׳סופרת׳ ומאירה עוד רובד ומוציאה אותו מחושך לאור.
וישמע יתרו
ומה אם דווקא המשיכה שלך לעולם היא קריאה מה'?
בירורים: התאווה לאכילה ולזיווג אינה רק מכשול. היא ״צורך גבוה, לברר ניצוצין״. עצם המשיכה לחומר נובעת מרצון ה׳ שנגלה את הניצוץ החבוי בכל דבר, והקלקול מתחיל רק כשהמשיכה חורגת אל ה׳יתרון׳.
שחורה אני ונאוה
למה הנשמה שבגוף נאה יותר מהנשמות שלמעלה?
בירורים: משל הבאר מבאר את סוד הבירור: מי הים המלוחים, בעוברם דרך האדמה, מאבדים את מליחותם ונעשים מים חיים המשביעים יותר מלחם ומשיבים כוחות למתעלף. כך הנשמה המזככת את הגוף והנפש הבהמית.
בעצם היום הזה
למה משה לא התנבא בשם 'צבאות', והנביאים שאחריו כן?
בירורים: הירידה למצרים לא הייתה סתם גלות: בני ישראל ביררו שם ר״ב מתוך רפ״ח הניצוצות, הרמוזים ב״ערב רב עלה עמם״ וב״רב לך״. כך גם אדם היוצא ממשבר נושא עמו את הניצוצות שגילה בתוכו.
בכל דור ודור
מאמינים בה' ועדיין גונבים? כאן מתחילה הגלות הפנימית
בירורים: תכלית הגלות היא העלאת ניצוצות הקדושה המפוזרים בעולם, ״שיתווספו גרים בישראל״. הבירור הזה עובר דרך השליחות הפרטית של כל אחד, ובפנים דרך השכל שמנתח כל מידה ורצון ומברר מה באמת טוב.
חכלילי עינים מיין
מה קורה כשהאהבה לה' גדולה מדי בשביל הלב?
בירורים: ״ולבן שיניים מחלב״: השיניים טוחנות, כלומר מדקדקים במצוות ובמידות ובודקים מה באמת לכבוד ה׳ ומה לשם חיות והתפעלות עצמית. אבל הבירור הזה אינו מספיק: חלבה של תורה משלים אותו ומלבן את המידות ממילא.
ויהיו חיי שרה – על זאת יתפלל כל חסיד
מה עושים כשהשכל לא מגיע? מתפללים שה' יברר אותנו.
בירורים: הבירור תלוי ביסוד ובשורש: מי ששורשו נקי, ה׳ בורר את מעשיו לטוב גם כשבגוון נראים אחרת. מכאן בכיית רבן יוחנן בן זכאי, הלנת הדין בסנהדרין, והבטחה שלעתיד אף נידח לא יידח. ובינתיים מתבררים בפעולות טובות.
בעצם היום הזה
מאיפה באמת מגיע הכוח שלנו להבחין בין טוב לרע?
בירורים: עבודת האדם היא להבדיל את הנפש הבהמית מהאלוקית, כדי שלא ייצוד ברשת. ואם אפשר, ״לאתהפכא חשוכא לנהורא״. כוח ההבדלה נובע ממקום גבוה מעל מקור החיים, ואחר כל הבירורים תתגלה אלקות בעצמות.
כי תצא למלחמה
מה אם דווקא התאווה הכי חזקה שלך שורשה בחיות הקודש?
בירורים: כל יום של חיים הוא עוד ניצוץ לברר מהנפש הבהמית, ולכן מתפללים בכל יום. ב״ושבית שביו״ החיות שנבלעה בתאוות יוצאת מהשבי, וכששם מ״ה (אדם) מברר את שם ב״ן (בהמה), נמשך שפע חדש.
כל מחלוקת שהיא לשם שמים
יש מחלוקות שכדאי להתברך בהן – ויש כאלה שהאדמה בולעת
בירורים: ש״ם הוא ב״ן כלים ורפ״ח ניצוצות שנפלו מהע׳ הגדולה שבבינה. עבודתנו, ובעיקר בקריאת שמע, היא להעלותם לשורשם. קרח רצה להשאיר את ה׳שם׳ נפרד, ולכן מחלוקתו לא תתקיים: ׳לא ידח ממנו נדח׳.
בהעלותך את הנרות
המצוות מחכות לך: בלי אהבה ויראה הן לא ממריאות
בירורים: השליחות של היהודי היא לברר את גופו ולתקן עולם שמעלים על ה׳, וזה בכוחו גם בלי עזרה. אבל ה׳ הוסיף ׳להפיס דעתנו׳ ונתן מצוות, כמו הכוכבים שליוו את הלבנה, כדי להקל על הבירור.
נשא את ראש
גם כשאתה רק נלחם ברע, אתה נושא את המשכן
בירורים: הגילוי של ״ולא יכנף עוד מוריך״ מחכה לסיום הבירורים, לשים כל דבר במקומו לפי הכוונה העליונה. ושתי דרכים כאן: גרשון מגרש את הרע, וקהת, ״ולו יקהת עמים״, אוסף ומעלה את ענייני העולם למקורם.
וספרתם לכם
מה מסתתר בטעם המתוק של התפוח שבידך?
בירורים: כחנוך שייחד ייחודים בתפירת מנעלים מעור בהמה, גם אנו, כשמתבוננים פנימה בכל דבר גשמי ועולים אל הרוחניות הנסתרת שבו, מבררים את הטוב מן הקליפות ומגלים שהחומר יכול לקבל את אור התורה.
ויושט המלך לאסתר
למה אסתר קיבלה בפעם השנייה את כל השרביט?
בירורים: בירור שייך רק בדבר מעורב. הקצב רק מנתח בהמה, אך הלומד את הלכותיה מבדיל בין טרפה לכשרה ובין חייב לזכאי, ומגלה את רצונו ית׳ המלובש בגשמיות – ׳בחכמה אתברירו׳. לכן הלכות אינן בטלות לעתיד.
מי יתנך
איך אפשר להיות אח של הקב"ה, ודווקא מתוך הגשמיות?
בירורים: משל הקנין: בששת ימי המעשה הקב״ה ׳משלם׳ במידותיו היורדות לברר ניצוצות, ובשבת ׳מקבל את החפץ׳ ומעלה אותם לרשות היחיד. כך גם גלות מצרים ובבל הוציאה את ר״ע, ר״מ ועובדיה, וכך ״ואספת דגנך״ של כל יהודי.
בא אל פרעה
גם המחשבה הזרה בתפילה היא יד שה' שולח אליך
בירורים: מחשבה זרה בתפילה היא ניצוץ שנפל ממקורו ומלובש בקליפה. מי שיש לו לב לחפוץ ולדעת מעלה אותה לשורשה, ״כולהו בחכמה אתברירו״, למשל אהבה נפולה שמתהפכת מיד לאהבת הבורא, תענוג כל התענוגים.
פדה בשלום
איך יהודי אחד יכול לפדות את הקדוש ברוך הוא?
בירורים: יעקב יורד ל״מגורי אביו״ כדי לאסוף את ניצוצות אביו שבשמים, וזו בעצם פדיית ה׳ הכלוא בעולם. הבירור נעשה בתורה, עבודה וגמ״ח מתוך עבודת עבד, והניצוצות עצמם מתגייסים לעזור: ״כי ברבים היו עמדי״.
ואלה תולדות
מה אם החושך עצמו הוא המקום שבו ה' מסתתר?
בירורים: ״מי ימלל גבורות ה׳״ פירושו כקוטף מלילות הבורר את הגרעין מן הקליפה. רק מי שמברר את עצמו יכול לגלות כבוד שמים גם בהסתר. יצחק נטל את פנימיות הדורות הרשעים שלפניו, והקליפה בטלה.
יגלה לן טעמיה
האם הלחם שעל השולחן שלך גבוה ממך?
בירורים: כשהכוח של הפרוסה עולה מהכבד אל הלב והמוח ומתלהב בעבודת ה׳, מן המאכל נעשה אדם. זהו בירור של חול, ׳ובטן רשעים תחסר׳, שמשאיר פסולת. ובשבת, שבה בורר אסור, אין פרש כלל.